כוחם של הילדים הפנימיים

בתוך כל אחד ואחת מאיתנו חבוי ילד/ה פנימי/ת.אותם ילדים קוראים לנו בדרכים שונות, לעיתים הרסניות, על מנת שנקשיב להם ונשחרר אותם מהתלות שלהם באישור, בקבלה, אהבה והכרה שלא חוו בצורה מספקת בילדות.

לא צריך להגיע ממשפחה הרוסה על מנת לחוש לעיתים כילד שלא רואים אותך, שלא קשובים אליך. החיים מספקים רגעים רבים כאלו גם במשפחות מלוכדות ומתפקדות.
אחת הסיבות לכך היא הפערים הקיימים בין הילדים וההורים בשפה, בדרך בה הם פוגשים את העולם. השפה של ההורים היא ברובה שפת התפקוד, הממוקדת בזמן עתיד. על פיה יש מטרות שצריך להספיק להשיג. לרוב על מנת שכל צרכיי הילד יסופקו. השפה של הילד היא שפת הדמיון, הממוקדת בזמן הווה. הילד נוכח לרוב כאן ועכשיו, בתוך הרגע הזה. בו הוא יוצר, לומד ומשחק מתוך מתן ביטוי לרגשותיו, תחושותיו ומחשבותיו.

ילדים רואים עצמם דרך העיניים של ההורים שלהם. כך שכאשר ההורים עסוקים בהשלמת משימות עבור רווחת ילדיהם כמו: שטיפת כלים, תשלום חשבונות, הקפצה לחוגים, או אפילו פתרון בעיות בעבודה, הילדים רואים לעיתים על פני הוריהם פרצוף רציני. והם עלולים לטעות שאין בהם משהו הראוי לחיוך ואפילו לאהבה.

פערים בשפות אלו גורמים לעיתים להפרדה וחוסר הבנה בין שתי העולמות. כלומר ישנו מרחב של חוסר חפיפה, של ניתוק, בין שני העולמות, הילדי וההורי. במרחב הזה, של חוסר החפיפה, נוצרים כשלים בחיבור. כשלים אשר מותירים את הילד בחוויה של בדידות וחוסר נראות. כמו כן, המרחב המנותק יכול לעורר בילד קשת רחבה של רגשות לא נעימים אשר הילד מתקשה להכיל בצורה מלאה. חוסר היכולת להכיל רגשות בילדות, שהינו מצב טבעי ושכיח במידה מסוימת, במיוחד מול רגשות עוצמתיים כמו קנאה, סלידה, כעס, שנאה וכדומה, יכול לגרום לניתוק הילד מרגע ההווה, היוצר מעין הדחקה.

מצב כזה גורם לכך שקיימות בתוך כל אחד ואחת מאיתנו 'חוויות קפואות בזמן'. חוויות שמחכות לרגע שנבשיל רגשית, שנתבגר, על מנת שנוכל לחוש אותם ולהכילם. רגשות שנוצרו מאותם חוויות של בדידות וניתוק. חוויות שהתהוו מקונפליקטים שחווינו בילדות.

חוויות אלו יוצרות בנו כמעין חסימות ביכולת שלנו לבטא את עצמנו במלואנו בתחומים שונים. עם הזמן, בהתאם לחומרת הקונפליקט, מבנה האישיות והתנאים הסביבתיים עלולים להתפתח קשיים משמעותיים כגון: חוסר בטחון, בעיות בדימוי העצמי, חרדה, דיכאון, מחשבות טורדניות, בעיות אכילה ועוד.

החדשות הטובות הן שקשיים אלו הן מתנות בהסוואה. הווה אומר הם קיימים כדי להזכיר לנו שהילדים שבנו זקוקים לנו כדי לחוות בצורה מלאה ובריאה את הרגשות והקונפליקטים, שהם לא יכלו להכיל בילדות.

הם מבקשים מאיתנו להיות היום בבגרותנו ההורה המיטיב שלא היה לנו. כך הם יצרו מנגנון שמשחזר לנו סיטואציות ומצבים בדמות בני זוג, בוסים, הדומים למצבים שחווינו בבית גידולנו, עם הורינו. זאת על מנת שנקשיב לצרכים האמיתיים שלנו.

צרכים אמיתיים הינם צרכים המבוססים על פיתוח עצמאות ובגרות רגשית והם מושתתים על יכולתנו לפגוש את רגשותינו במלואם, הווה אומר גם כאב שחשנו בילדותנו. זאת בשונה מצרכים מדומים שנוצרו מאותו כאב בילדות, אשר מבוססים על תלות המתבטאת לרוב בחיפוש אישורים ואהבה ממקורות חיצוניים. 

חיפוש אחר אישורים ואהבה ממקורות חיצוניים יכול להעניק אשלייה זמנית של סיפוק חולף. רק כדי לפגוש שוב בתחושת ריקנות אותה נחפש שוב למלא. זאת כיוון שריקנות זו לעולם לא תוכל להתמלא על ידי מיקוד במילוי צרכים מדומים. כך אנו משחזרים שוב ושוב כאבים מהילדות ומוצאים את עצמנו במעגל סבל כרוני.

בטיפול אנו לומדים לזהות את ההבדל בין צרכים אמיתיים ומדומים. אנו זוכים לפגוש את אותם "חוויות קפואות בזמן" תוך שאנו מכילים את הכאב ואת עוצמת הרגשות שלא יכולנו להכיל כילדים, כיוון שלא היה לנו אז את הכלים לעשות זאת.

כמו כן, אנו לומדים כמה חשוב לא להרגיש אשמה בנוגע לאותם רגשות הרסניים של הילדים. רגשות שככל הנראה נוגדים את הדימוי העצמי האידיאלי שלנו על עצמנו. אנו לומדים לפתח חמלה לאותם רגשות שליליים, ובכך כוחם השלילי נחלש. הווה אומר תוכלו לחוות רגשות שליליים, אך כבר לא תחששו שיובילו אתכם לאובדן שליטה עצמית.

עבודה עם הילדים שבנו, מאפשרת צמיחה רגשית. משיבה לנו את עצמנו. מחזירה לנו עוצמה ואנרגיית חיים שמפנה מקום לביטוי יצירתי מלא יותר בחיינו. מפתחת בנו חוסן פנימי ובגרות רגשית המסייעים לנו לפגוש את החיים בביטחון, מתוך שלמות עצמית. שלמות הנובעת מביטוי מאוזן של חלקינו השונים: הילדי והבוגר.