ריפוי הסמכות הפנימית

המקומות שמכווצים אותנו ביום יום הם אלו שקוראים לנו, ומבקשים מאתנו ריפוי.

בדרך כלל זה יבוא בדמות כאב בגוף, ו/או בדמות רגש ו/או תחושה לא נעימה. הורגלנו להימנע ממפגש אינטימי עם אותו כאב - פיזי או רגשי. מתוך הנחה שאין לנו את הכלים להתמודד לבד. למדנו ללכת למתווכים - מומחים בתחום הנפש או הגוף, כדי לרפא את עצמנו במקרה הטוב, או להסיח את דעתנו ולהדחיק את הכאב
בפעולות של הנאה, במקרה הפחות טוב. זאת במטרה לחוות הקלה זמנית מן הכאב.

הזמן בשל למפגש אחר, שונה, עם הכאב שבתוכנו. הוא הגיע כדי שניצור מציאות חדשה שבה אנו חופשיים מהתחושה שהחיים קורים לנו, כבמעין לופ שחוזר על עצמו. הוא הגיע כדי שתהיה לנו גם בחירה באפשרות שהחיים קורים עבורנו.

נוכל לבחור באפשרות שהחיים קורים עבורנו, על ידי כך שנהיה אמיצים להכיר את עצמנו, את המקומות אשר הזנחנו בתוכנו. אותם מקומות שעד כה השארנו לסמכות חיצונית לטפל עבורנו - למומחה או למציאות אשר טפחה על פנינו רק כדי לתת לנו כמעין תזכורת: זוכרים את הכאב הזה? ... אה יופי... אז עדיין לא טיפלתם בו.
העניין הוא שזה הרבה יותר פשוט ממה שהתרגלנו להאמין. כדי שנעבור ממקום של החיים קורים לנו לחיים שקורים עבורנו, עלינו לתרגל את הפניית הקשב פנימה, לתוכנו, עד שתתפתח בתוכנו הסמכות הפנימית.

בדיוק כפי שתרגלנו את הקשב שלנו החוצה (במודע או שלא במודע) וטיפחנו את הסמכות החיצונית, זו שנוטעת בנו את הבטחון שיש מישהו או משהו חיצוני שיודע הכל, כך אנו מסוגלים גם לטפח בנו ידיעה שנובעת מסמכות פנימית. וזה קורה על ידי הקצאת משאבים ותרגול הפניית הקשב פנימה, לתוכנו.

איך אנו מטפחים ידיעה שמגיעה מסמכות פנימית?

אנו לומדים לפתח את הגוף הרגשי שלנו. אנו עושים זאת על ידי שהייה עם מה שקיים בתוכנו. שהייה עם החלקים שאנו פחות אוהבים. החלקים הפחות סקסיים, החלקים הכואבים בדמות: מחשבה, רגש ותחושה לא נעימים.
כל זאת במקום המשך השקעת אנרגיה במקומות מוכרים, הבאים לידי ביטוי בתחזוק הרגלים ישנים של הקשבה החוצה, לבר סמכא שיודע טוב ממני. כי הוא למד, כי יש לו ניסיון.

חשוב לי לציין, שאני לא ממעיטה מערכם של מטפלים ומומחים למינהם. אני אחת מהם. יחד עם זאת, מטפל טוב בעיניי הוא מטפל שעוזר לאדם לטפח את המטפל שבתוכו. כזה שעוזר לו להיות הורה טוב וחבר טוב לכל החלקים שבו.
בעיקר בעיני מטפל טוב הוא כזה שעוזר לאדם לפתח את הגוף הרגשי שלו, על ידי אימוץ גישה אקטיבית ואינטימית עם עצמו. כך שיוכל לשהות גם עם הכאב הכי גדול שבו. כאב שנראה שמפרק אותו רק כדי שתתגלה מתוכו אפשרות חדשה שמבשרת על צמיחה: שפותחת ומרחיבה את הכלי שהוא.

בעיניי החלק הכי מוזנח באנושות הוא החלק הרגשי. מגיל צעיר מלמדים אותנו בבית ספר לפתח את הפן השכלי, על ידי תרגול משוואות גאומטריות וכדומה. יש מרחב לשכל לצמיחה, על ידי תרגול של טעויות ולמידה מהם. הדבר דומה לגבי הפן הפיזי, שאותו אנו מטפחים על ידי פעילות ספורטיבית במטרה לפתח את היכולות הפיזיות שלנו. אנחנו מביאים את גופנו להתפתחות על ידי הצבת יעדים והשגתם. בדרך זו אנו נפגשים עם אכזבות וכשלונות ולומדים מהם.

הפן הרגשי לא מקבל מקום כלל. לא מלמדים אותנו איך להרגיש רגשות. איך להתמודד עם עוצמתם. בעיקר רגשות לא נעימים. נהפוכו - לרוב מעודדים אותנו להצניע רגשות. מגיל מסוים נגמר לנו האשראי להביע אותם. כך למשל, אם ילד בוכה מכנים אותו ילדה. גם ילדה לא מרגישה נוח להביע רגשות עד הסוף בגלוי מה שעם הזמן עובר גם תהליכים של עידון, של התנהגות הרגשות במקום ביטוי מלא ובריא שלהם.

מגיל צעיר מועבר לנו מסר שתפקוד הוא מעל הכל והבעה של רגשות היא שולית. לכן אנו לא משקיעים אנרגיות ללמוד אותם ולהתמודד עמם. מה גם שרגישות יכולה להיתפס לא פעם בחברתנו כחולשה. כך נוצר מצב שאין לנו מספיק אפשרויות ללמידה והתפתחות בפן הרגשי, אין מספיק מרחב לעשות טעויות וללמוד מהם, זאת בשונה מהפן השכלי והפיזי. בצורה כזו רובנו לא מצליחים לפתח את הגוף הרגשי שלנו בצורה בוגרת באותה מידה שהגוף השכלי והפיזי שלנו מתפתח.
כך שהאנושות איך לומר, דיי מעוכבת רגשית.

מה ההשלכות של מעוכבות רגשית?

המציאות משקפת לכולנו בימים אלו את כל הרגשות שאנו נמנעים מהם: ברמה האישית וברמה הקולקטיבית כעם. את כל הכאבים. הטראומות. הזכרונות שהודחקו ומופעלים כעת בעוצמה רק כדי לאפשר לנו בחירה. לאפשר ריפוי.

הבחירה היא צמיחה או הדחקה:

הדחקה מתפקדת לעיתים כחברה טובה. זו שמפרגנת לנו כשכואב, תומכת בנו ומעודדת אותנו לבחור בנסיבות מקלות בהווה, כדי להגן עלינו מפני כאב העבר. עם זאת, היא אינה מאתגרת אותנו לצאת מהלופ. אותו לופ שאנו נמצאים בו, בדמות מצבים מורעלים עם עצמנו ועם אחרים ו/או החיים.
צמיחה לעומת זאת היא החברה הטובה שאמיצה מספיק, לצד התמיכה והפרגון, גם לאתגר אותנו במפגש עם הכאב בהווה. היא אומרת לנו את הדברים שפחות בא לנו לשמוע ומראה לנו גם את החלקים המוזנחים בנו שפחות בא לנו לראות.

כדי לבחור בצמיחה עלינו להקצות אנרגיות לחיבור עצמי. עלינו לייצר שגרות חדשות ביום יום, שיסייעו לנו להיות בהקשבה לגוף שלנו. יסייעו להכיר את הרגשות והתחושות שבנו. עלינו ללמוד לדבר עם הגוף שלנו ולהכיר בחוכמה שיש לו להציע לנו. ללמוד לפתח חמלה עצמית שתחבק את הכאב שלנו.

כמו כל שינוי או פיתוח הרגל חדש עלינו להקצות לשם כך זמן ברמה היומית, כדי להטמיע אותו בחיינו.
הזמן המומלץ הוא בבוקר לפני תחילת היום. כיוון שזה עוזר לכייל את הכלי המוזיקלי שלנו לפני שאנו יוצאים לעולם ומנגנים את השיר שבנו. תרגול בוקר זו הזדמנות לנגן ולשיר מתוך כוונה ולא בלית ברירה.


אז פנו זמן לשבת עם עצמכם -

תרגלו הקשבה מכילה ומקבלת, ללא שיפוטיות: תעצמו את העיניים. תקשיבו פנימה.
שהו עם מה שקיים בכם. שהו עם הנשימה. שימו לב מה מאפיין אותה. הקשיבו לגוף שלכם, לאזורים מסוימים שמבקשים תשומת לב, תפנו לשם כוונה טובה ונשימה. שאלו את עצמכם מה שלומי היום? למה אני זקוק כרגע? מה בתוכי מבקש התייחסות? איזה רגש? תחושה? תנו לזה מקום.

בהתחלה תשימו לב כמה קשה לתת לעצמכם מרחב. כמה שיפוטיים אתם כלפי עצמכם. זה טבעו של המיינד שאינו מודע. כשקשה לנו רגשית אנו רגילים לברוח למיינד. המיינד 'בא לעזרתנו' כשהוא מגן עלינו מפני הכאב. הוא עושה זאת על ידי כך שהוא מייצר לנו שליטה מדומה ברגע, בדמות הסברים וסיפורים על הכאב ובדמות פתרונות מעשיים. "הוא טועה ואני צודקת ! זה לא היה בסדר …" וכדומה.

אבל האמת היא שאנחנו מפחדים לשהות עם הרגש, כי לא למדנו איך לעשות את זה. לא תרגלנו את המיומנות הזו. והפחד הזה מהרגש מניע אותנו בחיים, ויוצר לנו מציאויות לא נעימות.

נכון! בטח כבר עליתם על זה, זוהי מדיטציה:
מפגש אינטימי ברגע הזה עם מה שקיים בכם.
אפשר לעשות את זה גם מוקלט. אבל באמת שתרגול של כמה דקות כל בוקר, תרגול של הקשבה פנימה לעצמכם בדיוק כמו שאתם פונים לילדים שלכם כדי לשאול לשלומם, יכול לעשות לכם נפלאות. לא רק בהיכרות עם עצמכם אלא בעיקר בטיפוח הסמכות הפנימית. זאת שתתגלה כיודעת עם התרגול. למרות שכרגע טבעי שאתם עדיין לא יודעים שהיא יודעת.

תרגול של שריר הצמיחה מאפשר חוויה חדשה של ביטחון בחיים. ביטחון שמגיע מחיבור לסמכות פנימית, אשר כל כך דרושה בזמנים אלו. ביטחון שנובע מתוך הידיעה שגם אם אין לנו שליטה כרגע על מה שקורה בחוץ, אנו סומכים על עצמנו מספיק כדי להכיל את עוצמת הרגשות והכאב שהמציאות מביאה איתה. אנו סומכים על חכמת הדרך שתתגלה בפנינו, כי החיים קורים עבורנו. כי תרגלנו. כי פתחנו, חיזקנו והרחבנו את גוף הרגש שלנו.

בכל פעם שתבחרו לתרגל - אתם בוחרים לשנות את מערכת היחסים שלכם עם הרגשות שלכם. כך שבמקום הדחקה: להימנע מעוצמת הרגש הלא נעים, תוכלו לבחור בצמיחה : לשבת מתוך עניין לגלות את עצמכם. מתוך רצון אמיתי לראות החלקים ששכחתם בכם. אותם חלקים שמחזיקים מסר בעל ערך עבורנו, כשאנו פתוחים להקשיב. שם מתגלה כוחה המרפא של הסמכות הפנימית. שם חברים מתחיל המסע המופלא והאינסופי של הריפוי.

אז למה אתם מחכים? קדימה תתחילו לתרגל !