פחד כשער להתפתחות

הפחד מעורר בנו מחשבות, תחושות ורגשות לא נעימים. הוא מספר לנו סיפור נחרץ שמשהו גרוע יקרה אם נשתנה. אם נעז לחצות את קו המציאות הנוכחי, אם נבחר לעשות דברים קצת אחרת.

הוא מספר לנו שכדאי לנו לשמור על הסטטוס קוו, על הקיים. שכדאי לנו להישאר במרחב הנוחות, כי החדש, הכרוך ביציאה מאזור הנוחות, מלא בסכנות שרצוי שנמנע ונשמר מהם.

תפקיד הפחד הוא לגונן עלינו מפני האפשרות של פגיעה וכאב הכרוכים במפגש עם החדש. הפחד מושרש במערכות אבולוציוניות קדומות שלנו של הישרדות, שהיו יעילות לנו בתקופת האדם הקדמון. בה היה עלינו להיעזר באינסטינקטים של הגנה מפני טורפים.

אנו מכירים את הפחד היטב בחיינו ויודעים שהוא מגיע בעוצמות שונות ומגוונות בתחומים שונים בחיינו. למרות שכבר אין טורפים בסביבתנו, המערכת ההישרדותית שלנו מופעלת. לעיתים יתר על המידה, גם אל מול סכנות חברתיות. סכנות כגון: פחד ממצבים של חוסר שייכות, חוויות של דחייה ובדידות.

כשהפחד מגיע יש לנו שתי אפשרויות: 

האפשרות הראשונה היא להאמין לסיפור המפחיד שהפחד מספר לנו ובכך לבחור להימנע מהחדש. להימנע מחקירה של עצמנו באזורי האי נוחות שלנו, שתשאיר אותנו מוגנים ובטוחים במוכר ובידוע. אך עם הזמן גם לחוש תקועים, כיוון שגדילה וחיוניות נכנסות לחיינו עם הנכונות להשתנות ולהתחדש. 

האפשרות השנייה היא להיות אמיצים ולאתגר את עצמנו לצאת למסע המטיל ספק בסיפור שהפחד מספר לנו. להחליט לבחון את גרסת הסיפור של הפחד. בכך שנבחר לפגוש את הטריטוריה החדשה במציאות, נבחר לחוות אותה.

כך נוכל לגלות בעצמנו האם יש אמת בסיפור הפחד או שזה מנגנון הגנה אוטומטי שמופעל כשאנו שוקלים לאמץ לחיינו שינוי. זאת בשונה מהאפשרות הראשונה בה אנו מסתפקים רק בחקירה מנטלית של הטריטוריה החדשה, בוחרים להאמין לתכנים של סיפור הפחד. הדבר דומה לפעמים בהם קראנו או צפינו בתמונות על ארץ חדשה אך בפועל לא באמת ביקרנו בה. כך בעצם הפחד מהווה שער, מעין צומת דרכים, ליצירת מציאות חדשה או לבחירה מחודשת במציאות הקיימת.

מה יגרום לנו לבחור באפשרות הראשונה או השנייה? 

מערכת היחסים שלנו עם פחד. 

לכולנו יש מערכת יחסים עם פחד. גם אם אנחנו לרוב לא מודעים אליה, היא משמעותית. מאחורי הקלעים היא זו שקובעת עבורנו את טווח האפשרויות שנחשפות בפנינו. טווח הנופים שנחווה ונגלה בעצמנו, בחיינו.

בטיפול אנו נהיים מודעים למערכת היחסים הנוכחית שלנו עם פחד. אנו בודקים האם היא משרתת את הכמיהות שלנו, את הצרכים הכי עמוקים שלנו. או שאולי היא מהווה מכשול בהגשמה העצמית שאנו מייחלים לה. אנו לומדים לפתח את מיומנויות המפגש עם הפחד והכאב. כמו שריר, שעם הזמן משרת אותנו לשאת עוצמות גבוהות יותר של פחד בחינניות ובקלות. 

בתמורה מתאפשרת לנו נוכחות אחרת. במקום שפעם התמסרנו לסיפור הפחד באוטומט, נוצר מרחב של חקירה, שבו אנו יכולים לבחור האם נכון לנו לחקור טריטוריה חדשה והאם יש לנו את הכלים להתמודד עמה.

נוכחות כזו אל מול פחד היא עוצמתית כשלעצמה. עם הזמן, תרגול של נוכחות כזו מטפחת בנו תחושת של אמון ובטחון עצמי, שבתמורה מאפשר לנו להשתמש יותר ויותר בפחד כשער ליצירה של מציאויות חדשות ונפלאות. נוכחות כזו תורמת לחקירה ופתיחות לחדש בחיינו, אשר מהווה חלק חיוני והכרחי בתחושות גדילה, צמיחה ומימוש עצמי.

תרגול ואימון יומיומי של הקשבה עצמית פנימית, יכול להביא אותנו למצב שבו הפחד הוא סמן, חבר, שעושה לנו טובה, ומראה לנו מה עבר זמנו ובטל קורבנו. מסמן לנו מתי הגיע הזמן לשחרר מהיאחזות מה שכבר לא משרת אותנו. בעיקר עם הזמן אנו לומדים להפסיק לפחד מהפחד ולהתחיל לפגוש אותו ממקום יותר נייטרלי, עם איכויות חדשות של סקרנות ולמידה.

תרגול המסייע בפיתוח מודעות למערכת יחסינו עם הפחד היא הפניית תשומת הלב פנימה לתוכנו ושאלת שאלות כגון:

1. מה אני מרגיש עכשיו? איך אני חש את הגוף שלי? האם במתח ובמאבק או באיזון וזרימה?
2. מה אופי המחשבות שלי? נעימות או לא נעימות? חיוביות או שליליות? האם אני חש אמונה ותקווה כלפי העתיד או ייאוש?
3. האם אני פועל למען מה שאני רוצה, מתוך מוטיבציה נעימה וחיובית? האם אני פועל כנגד? מתוך מוטיבציה שלילית? משמע אני משקיע כוחות ומאמץ כדי למנוע מה שלא הייתי רוצה שיקרה?

שאלות כאלו מסייעות לנו להיות בנוכחות במצבים השונים של חיינו. כך נוכל להבחין מתי המערכת ההישרדותית שלנו מופעלת כטייס אוטומטי. נוכל להפעיל שיקול דעת לאחר בחינה האם היא מותאמת לסיטואציה, ובכך לבחור האם לאמץ את הסיפור הלא מודע שהיא מספרת לנו. סיפור המשתקף לרוב מאחורי רגשות עוצמתיים ותחושות לא נעימות בגוף, בדמות מתח ולחץ. או שמא עלינו להטיל ספק, לנשום, לאפשר לעצמנו מרחב מתוכו נוכל לבחור סיפור אחר, חדש, שיוביל אותנו למחוזות חדשים של יצירה ויצירתיות בתוכנו ובחיינו.